אסתר ירדן נ' איוש פיתוח כישורי אנוש בע"מ

פסק דין

עניינו של הליך זה במחלוקת על פרשנותו של הסכם עבודה, והאם עולה ממנו התחייבות להעסקתה של התובעת לתקופה קצובה.

מטעם התובעת העידה היא עצמה. מטעם הנתבעת העידו גב' נאוה אלדר ומר שלמה נדב. בשלב ראשון הוגש תצהיר גם מטעמו של מר חנוך סדן, אך נוכח קוצר הזמן הוחלט למשכו (עמ' 14 ו -18 לפרוטוקול).

להלן עובדות הרקע:

א.הנתבעת – איוש פיתוח כישורי אנוש בע"מ – עוסקת בפיתוח מקצועי של מנהלי משאבי אנוש, ובמסגרת זו מוציאה ירחונים וקטלוגים ומקיימת כנסים מקצועיים. בעלי החברה ומנהליה הינם גב' נאוה אלדר ומר חנוך סדן.

בהתובעת, גב' אסתר ירדן, הועסקה בנתבעת כמנהלת שיווק ופרסום החל מיום 7.12.00. שכרה החודשי – נכון לסיום עבודתה - עמד על 6,600 ₪ נטו (סך ברוטו של 8,524 ₪) בצירוף 900 ₪ נטו דמי נסיעות (1,914 ₪ ברוטו).

ג.בין הצדדים נחתם, במועד תחילת העבודה, הסכם עבודה בכתב ידה של התובעת (נספח א' לתצהיר התובעת; להלן: הסכם העבודה או ההסכם). ההסכם הינו על עמוד אחד וכולל 7 סעיפים קצרים המתייחסים לגובה השכר, שעות העבודה, זכאות לביטוח מנהלים, תנאים סוציאליים ומועד תחילת העבודה. בסעיף ו' להסכם נרשם - "תוקף ההסכם: 3 שנים (ועד 30.12.2003)".

ד.ביום 13.5.02 נמסר לתובעת על פיטוריה, ואלו נכנסו לתוקף ביום 13.6.02. להלן נוסחו של מכתב הפיטורים (נספח ג' לתצהיר התובעת):

"לצערנו הגדול, עקב המיתון הכבד, הקשיים הכלכליים וההאטה במכירות אנו נאלצים להיפרד ממך. כמתחייב על פי חוק ועל פי ההסכם בינינו אנו מודיעים לך על כך חודש מראש ושכרך ישולם לך על כן עד תאריך 13.6.2002 (כולל).

אנו מאמינים, שבזכות ניסיונך, כישורייך ויכולתך המקצועית תשתלבי במהרה במקום חדש.

הרינו לאשר בזאת שעבדת בחברתנו מתאריך 7.12.2000 עד לתאריך 13.6.2002 (כולל). תקופה זאת כוללת 30 יום הודעה מראש כחוק".

ביום 11.6.09, יומיים בלבד טרם חלוף שבע שנים ממועד סיומם של יחסי העבודה, הגישה התובעת את תביעתה. התובעת טוענת כי נכרת בין הצדדים הסכם עבודה לתקופה קצובה בת שלוש שנים, ודורשת פיצוי בגובה יתרת השכר (לרבות הפרשות מעסיק לביטוח מנהלים) שהייתה אמורה לקבל עד תום שלוש השנים, בסך כולל של 264,837 ₪.

הנתבעת העלתה בכתב הגנתה טענת התיישנות, אשר נדחתה בהחלטת מותב בראשות השופטת (כתוארה אז) אפרת לקסר מיום 3.8.10. הנתבעת אמנם חזרה לטענת ההתיישנות בסיכומיה, אך לא מצאנו לנכון לקיים בכך דיון חוזר והחלטת השופטת לקסר מדברת בעד עצמה.

התשתית העובדתית

התובעת העידה כי במסגרת המו"מ שניהלה עם מנהלי הנתבעת טרם תחילת העסקתה, "דרשתי מפורשות כי תקופת העסקתי המינימאלית תהיה לפחות 3 שנים, כך שאוכל לעשות את אשר הוטל עלי במשך פרק זמן מספיק וגם ליהנות מפירות עשייתי בהמשך" (סעיף 4 לתצהירה).

לדבריה, לאחר "דין ודברים" הסכימה הנתבעת לתנאי זה, ואלמלא כן – לא הייתה מקבלת על עצמה את הצעת העבודה. התובעת הדגישה כי הרשתה לעצמה לנהל "מו"מ בלתי מתפשר" בנוגע לתקופת ההעסקה המינימאלית (סעיף 6), שכן הביאה עימה ניסיון עשיר ובאותה עת היו לה הצעות עבודה אטרקטיביות נוספות.

בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת אם נשכרה לצורך פרויקט מסוים, והשיבה כי "הפרויקט היה גם לבנות אסטרטגיות חדשות בשיווק... והדבר השני לעשות רה אורגניזציה" (עמ' 5). לדבריה, "אמרתי להם שזה יכול לקחת כמה שנים... משהו בסביבות 3 שנים, זו הייתה הערכה משותפת שלנו" (עמ' 6).

כאשר התבקשה להסביר את ה"דין ודברים" שקדם לחתימת ההסכם, השיבה כי הסעיף המהותי עליו דובר הינו "מתי אנחנו נשקול העלאת השכר ובכמה" (שם), ולגבי תקופת ההעסקה הייתה הסכמה מיידית כאשר "לי זה היה הדבר הכי הכי חשוב בהסכם" (שם). התובעת הדגישה כי שוחחה עם מר סדן וגב' אלדר על סעיף ו' להסכם טרם שניסחה אותו, וכאמור "היה ברור לה שזו דרישתי והיא הסכימה" (שם).

התובעת הוסיפה כי בתחילת שנת 2002 גילתה "התנהגות קלוקלת ולא הגונה מצד החברה כלפי לקוחותיה והמפרסמים במסגרתה" (סעיף 9 לתצהירה), והעברת נתונים לא מדויקים ללקוחות ומפרסמים. לדבריה, "ככל הנראה גילויים אלה והצגתם בפני מנהלי הנתבעת הם אלה שהביאו בסופו של יום לפיטוריי מבעוד מועד" (סעיף 11).

התובעת הדגישה כי נמסר לה על פיטוריה ערב כנס עליו עמלה כשישה חודשים, וכ"רעם ביום בהיר" (סעיף 13), כאשר למיטב ידיעתה הועסקה עובדת אחרת במקומה מייד לאחר פיטוריה (אם כי בחקירתה הנגדית לא ידעה להצביע על שמה – עמ' 14).